תרועות הצופרים של בוגרי כיתה י"ב בתיכון שמולי בצהרי העשרים ביוני, תחושת הפורקן , הצעקות וההמולה הזכירו לי שיר ישן ...אך הפעם שרתי אותו בסימני שאלה

הכל ,הכל אני יכול כי זה החופש הגדול?! האם ה"יציאה אל החופשה" מציבה את בני הנוער ביציאה מ" מסך הברזל" אל הפורקן, אל מציאות חסרת גבולות או שמא מישהו התבלבל?!

החופש שכולנו חיכינו לו על מנת לרוץ על שפת הים עם קלחי תירס , החליף צבעיו לדרכונים ויציאה לחו"ל, מועדונים אל תוך הלילה וחשיפה אל תכנים לא בריאים( בלשון המעטה)

כמו כל דבר המצריך הכנה ,גם המעבר אל החופש הגדול טעון בהכנה מצד ההורים ומצד הצוות החינוכי במוסדות על מנת שנזכור מהם מטרות החופש ולא נציב לעצמינו רף גבוה בו הורים לתלמידים נכנעים לתכתיבים חברתיים וקורסים תחתיו( טיולים לגורדי שחקים וכו'..)

השיח סביב הימנעות מתקריות פוגעניות וחושפניות התופסות מקום נכבד בחופשה יכול למנוע רבות מהן והצבת גבולות, כן,כן, גם לשמיניסטים שזה עתה פונים אל העולם הגדול.

השימוש במושג חופש כנופש ולא כפורקן-

" וחופשי מן המצוות

משנה את פני התמונה מפורקן אל התרעננות וצבירת כוחות מחודשים.-

בידכם ההורים, ( המוזמנים לאבחן את סגנון ההורות שלהם בפוסט הבא) לעצב את החופש של ילדיכם, לתת להם כלים להתרעננות , למשב רוח צעיר ורענן ולא למציאתם במקומות מפוקפקים .

מרגישים ש"אבדתם את זה?!"

איך עושים את זה ?!

הורים יקרים! ילדכם מתעתד לעלות לכיתה א!

דמיינו לעצמכם שאתם נוטלים טוש מחיק ומנסים לכתוב כשגבכם אל הלוח, כן, כן גבכם.

פעולות הקריאה והכתיבה שנרכשו על ידכם לפני כ"כ הרבה זמן ( ואל תנסו לחשב ...מזמן!)

נראות לנו כעת פשוטות כל כך.. התרגיל הפשוט בראשית ה"פוסט" ניסה להמחיש מה מרגיש ילד מתוך ארגזי החול ופינת הבובות בעומדו מול כלי כתיבה , חוברת , אותיות בצורות מצורות שונות.

רוצים להיות מוכנים? רוצים להתחבר אל ילדכם באופן כזה שתובילו אותו למצוינות מבלי לגרום לו \לכם תסכול ?

הגיעו למפגשי הכנה לכיתה א.

המעבר לכיתה א כרוך בשינויים רבים עבור ילד.במסגרת הבית ספרית נדרשת בשלות בתחום השכלי, הרגשי, הפיזיולוגי והחברתי.

מעבר זה הינו אחד המעברים המשמעותיים והמרגשים ביותר שחווה ילד במהלך שנות הילדות.

הכינו עצמכם לשינוי ובעקבות זאת תקלו על המעבר ועל היחס של ילדכם לעולם המייצג בית ספר.

עבדו עם ילדיכם על מיומנויות מרכזיות בתחום הקוגנטיבי והריגשי ו" הכינו רכבכם לחורף"

בכדי לשפר את היכולות הקוגנטיביות רצוי להרבות למשל , בשיחה ברורה ומובנת, להרחיב עבורו את אוצר המילים והיכולת התחבירית.

בתחום הרגשי למשל יש לצייד בהצבת גבולות ועזרה בפיתוח עצמאות.

רוצים לשמוע עוד על ציוד ארגז הכלים של ילדכם לפני המעבר הכל כך משמעותי עבורו?

רות(שם בדוי) היא אישה משכילה בשנות השלושים בחייה, העוסקת בהוראה, אשר הגיעה אליי כתוצאה מחרדות והתקפי בכי ורעד שהיו פועל יוצא של דיכאון לאחר לידה.

היא הביעה קושי עצום להתמודד בבית עם הילדים ושידרה חוסר תפקוד שהוביל להיעדרויות מהעבודה, בעיות בזוגיות והפרה של האיזון והשיגרה הברוכה.

לאחר תהליך מתמשך, שיחות, דמיון מודרך ולימוד שיטת הנשימות, מעידה רות כי ישנו שיפור משמעותי ההתנהלות היומיומית שלה מול בני ביתה והחשוב  מכל מול אישיותה פנימה.

כאשה הזקוקה לשליטה, זוהה צורך לבנות תוכנית יומית אישית שתוביל אותה לשליטה תוך איזון, מחשבה חיובית ורוגע ותשרה אווירה נעימה בבית.

רות כיום בחודש השביעי להריונה והיא מאמצת תדיר את הכלים הנלמדים בטיפול ומדווחת על שיפור מדהים בתחום ההתנהלות הביתית שלה מול בעלה וילדיה, תוך שמחה ושלימות עם ה"מתנה" הקריבה לבוא אל ביתם.

"אין לי ספק שקרן הייתה שליחה נאמנה של הקב"ה לקידום המטרה שלי"(כך כותבת רות).

ילדים הם שמחה, ילדים הם קרן אור בכל פינה חשוכה- אם רק נלמד כיצד להאיר את הדרך....

ניר בן ה-14 הגיע אליי לטיפול כתנאי של הנהלת ב"יהס להמשך לימודיו במוסד.

 להגדרתם, ניר סובל מהתפרצויות זעם, התקפי אלימות ומעשים תוקפניים, חוסר ריכוז ואמירות משתלחות.

ראשית, היה עליי לברר בתוכנית ההתערבות מולו שני דברים משמעותיים:

מהי מערכת הערכים הפרו – חברתיים שלו?

מהן מיומנויות השליטה העצמית שיש באמתחתו?

מחקרים מראים כי ילדים המסוגלים לשלוט בהתנהגויות תוקפניות על אף היותם כועסים, ניחנו במיומנויות עצמיות גבוהות ופיתחו ערכים פרו חברתיים גבוהים (אפל,2007)

ערכים פרו- חברתיים משמעם: מתן עזרה, שיתוף פעולה,

ואמפתיה מחד מאידך- היכולת להימנע מפגיעה ומתגובה אלימה.

ילד\מבוגר המצויד בשליטה עצמית משמעו שיש לו אוסף מיומנויות קוגנטיביות המאפשרות שוני התנהגות ללא כפייה חיצונית, תוך התמודדות רגשית. (ROSENBAUM'1990).

רק לאחר בירור עם הילד מהו סולם הערכים הפרן-חברתיים שיש לו, וכמה מיומנויות שליטה עצמית ברשותו , ניתן היה לצייד את הילד בכלים תוך משחק על מנת לפתח אצלו את הערכים הפרו-חברתיים ולהקנות מיומנויות שליטה.

תוך כדי בירור, עלה למשל תחביב הגלישה של ניר שלא היה ניתן להסתיר תוך התבוננות בבלוריתו הזהובה..

שאלתי אותו: "מה גורם לך להיות מאושר?! והוא כמובן הזכיר " רגעי גלישה מזהירים". חידדתי ושאלתי אותו אלו מיומנויות דרושות לו על מנת להצליח " על הגלים" והוא העלה את נושא הריכוז , השליטה, כיוונים נכונים וקריאה נכונה של המפה הימית .

ביקשתי לראות תמונות והוא שמח להביא למפגש הבא.

כל תמונה זימנה לנו מיומנות אחרת ממש: ריכוז, דריכות,שליטה.

דיברנו ע"כ שגם בחיים , כמו בים, מוכרחים לנהוג בשליטה, באיפוק , בריכוז ולקרא את המפה וההשלכות. ניסינו לדמיין את חייו בביה"ס כבים הפרטי שלו

כתופס ב"גלשן וירטואלי" ומשנן מיומנות איפוק,שליטה וריכוז.

החלטנו לקחת את ה"גלשן הוירטואלי" אל הכיתה לתפוס אחריות והמציאות...אט אט " הכתה גלים"...

כמה פוסטים נכתבו אודות אריכותו של החופש הגדול, כמה עצומות נחתמו על מנת לקצרו, יכלה הזמן והמה לא יכלו...

החופש הגדול מציב בפני ההורים אתגר משמעותי של כל כך הרבה שעות פנאי והתמודדות עם היקר להם מכל – ילדיהם.

שעמום, תסכול,בזבוז אינסופי של כספים,ועידוד יצירתיות בלתי נלאית גם לכאלה שהיצירתיות מהם והלאה... 

החופש הגדול הפך להיות " שם דבר" ברשימת אויביהם של הנמנים על רשימת ההורים במדינת ישראל ( ואולי מחוצה לה) ומהווה איום וקושי משמעותי..

עיון מעמיק באפשרויות שמציב לנו "החופש הגדול" מביא למסקנה שעם מעט מחשבה , מאמץ ויצירתיות ( כן, כן מזו שהייתם מייצרים בבחירת מקומות בילוי ואטרקציות) יובילו אתכם ההורים להפוך את "האויב לאוהב"

היכולות ליצור מפגשים חברתיים ומשפחתיים נטולי לחץ.

היכולות לקבוע עם ילדיכם את המטרות, יעדים, לבסס איתם מיומנויות " ניהול תקציב" ולעמוד במטרות. 

האפשרות לתת מקום לכל מיני מוקדי חסד שלא נותנים להם ביטוי בחיי היום יום, ביקור סבים וסבתות, ,אריזת מזון לנזקקים, הכנת "צו'פרים"

לילדים חולים ועוד.....

.

כל עוד "שהמבוגר המשמעותי" שם דגש משמעותי על תכנון יעיל של החופשה, גישור על פערים ( למשל מתמטיקה, אנגלית), פיתוח ועידוד קריירה, החופש יכול להיות חלון הזדמנויות רחב המאפשר אורך רוח, מנוחה, התחדשות , רעננות וסגירת פערים .

ממש: מאויב לאוהב.

מתקשים לעשות זאת? החופש עדיין נראה לכם " אויב מנוכר" ואתם נזקקים לסיוע להופכו ל"אוהב"?!- 

אירית בת ה16 סובלת מהפרעות קשב משמעותיות המהולות בלקויות למידה משמעותיות וכל אלה מוסתרים בחיוך ביישני ובמבט עמוק.

הוריה הגדירו אותה כ"בעלת התפרצויות זעם קשות ואובדן שליטה העלולים לסכן אותה ואת סביבתה.

תוך עבודה וטיפול זוהו המחשבות האוטומטיות העולות לה עם כל מיני סיטואציות סביבתיות. התהליך היה מורכב ולא פשוט, בעיקר סביב הפרעות הקשב והלקות שאפיינו אותה, אך אט אט זיהינו שהמקור להתנהגות התוקפנית בא ממחשבה אוטומטית העולה לה כאשר היא חושבת שאחרים פועלים מתוך רצון להזיק לה

סיפרתי לה על איש שסבל ממחשבות לא טובות והגיע אל החכם לקבל עצה .

הוא הגיע לפנות בוקר ,נקש בדלת, החכם שאל מי זה והוא השיב:" אני, פלוני". החכם הושיב אותו פרק זמן ארוך מחוץ לדלת ולאחר מכן הסביר לאיש כי בכוונתו הייתה להסביר לו שהוא מחליט מי נכנס ומי לא.

בדיוק כך בעולם המחשבה , נהוג לדבר היום על אינטואיציות וזרימה אך מוכרחים לתרגל תרגול שליטה במחשבות והתנהלות תוך מחשבה חיובית ונקייה.

זכרי! את מחליטה מי ייכנס ומי לא!

לאחר תרגול, מפגשים וזיהוי מחשבות שליליות מול מחשבות חיוביות חל שיפור מדהים בתגובות של הנערה שהחליטה כי היא תחליט מי ייכנס ומי לא

יעל ( שם בדוי, כמובן ), בת ה-6, הגיעה אליי עם הוריה הטוענים כי היא סובלת מחרדות ופחדים שהגיעו לכדי מצב שהא עדיין ישנה עם הוריה.

לאחר טיפול, הגענו למסקנה שהבעיה אכן נעוצה בפחדים, מחשבות שליליות ובולמות, אך בעיקר " יושב" על מערך גבולות לא תקין.

האם, שילבה ידיים איתי לאורך הטיול ויישמה את הצעותיי בצורה שיטתית

כבר בטיפול השני, הילדה עברה לישון בחדרה והגבולות שהציבו לה הוריה, פתחו בפניה צוהר גם אל מחשבות חיוביות, שמחת חיים ויצירת קשרים חברתיים בריאים ומקדמים.

נדמה, כי מה שרואים מכאן לא רואים משם.

לעיתים, חשוב לפרק את הקושי לגורמים ולהבין כי הבעיה היא סימפטום של משהו עמוק הרבה יותר.

הצבת גבולות תקנית לילד , הריה כבניית ארשת ביטחון וחומת מגן על הילד.

הורים המשתפים פעולה בטיפול מעין זה, עשויים להעניק לילדם האהוב, ארגז כלים כל כך משמעותי להצלחתו בחיים שאין מתנה טובה הימנו.

מסכים מסכים, אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם...מסכימים עם הנאמר?! המשיכו לקרוא...

טכנולוגיית המאה ה-21מביאה איתה, חדשנות טכנולוגית , יצירתיות , אפשרויות אין סוף ויצירת קשרים חברתיים בלחיצת כפתור , אך עם זאת: סיכונים, חשיפה לתכנים ללא סינון והתאמה לגיל הנחשף ובזבוז זמו והרבה זמן...

ד"ר תמיר לאון אנטרופולוג המתמחה בחקר תרבות הפנאי אומר כי: "ההתמכרות הקשה ביותר של בני נוער בימנו הינה: התמכרות למסכים, מסכי מחשב, מסכי טלוויזיה ,מסכי טלפונים ניידים ומסכים של משחקי מחשב".

היכולת האמיתית של האנשים לתקשר זה עם זה , אבדה לרבים עם השימוש במסכים.

לנו כהורים ,חשיבות מכרעת בעיצוב הדור הצעיר, המתמודד עם אחד האתגרים הגדולים שידעה האנושות.

עלינו ליצור מעגלי שיח עם הדור הצעיר , ולעודד שיח משמעותי ביניהם , לגרום לאיזונים בתרבות הפנאי תוך הסכמה ועידוד בניית מערך הלו"ז היומי של ילדנו וקביעת יעדים.

יצירת סטנדרטים של סינון תכנים מתוך הבנה כי יש חשיבות מכרעת לעולם המחשבה (ראה פוסט: "אני מחליט מי נכנס לכאן").

מרגישים שה "איזון" מילדכם ומעלה?! 

מרגישים שאתם צריכים עזרה במינון של שימוש במסכים והדרכת ילדים?!

צריכים סיוע במתן כלים לנוער המתגבר מול האתגר היומיומי? ליצירת קשר השאירו הודעה ואחזור אליכם בהקדם.

זוג הורים משכילים בגילאי 30 הגיעו אליי לטיפול בעקבות התנהגות בנם נעם בן ה-6 אשר לטענתם לא מסוגל להתמודד עם כישלונות.

במהלך שיחה ראשונית התברר כי כל כישלון שלו הוא "סוף העולם" ו" אסון לאומי" ותוך כדי שיח  האב " הוא יצא בדיוק כמוני...." והאם גיחכה....

שאלתי מה קורה כשהוא נכשל? והאם ענתה שמבחינתו זה פשוט "שוד ושבר".

המשכתי להקשות האם לדעתו יש קשר בין החוויה שלו לזו של נעם והוא טען כי הוא בטוח בכך אך אין בידיו לעשות דבר.

ראשית : הבנת הבעיה , הצפתה והצבעה ישירה עליה יש בחובה בכדי להוביל לפתרון.

הסברתי להורים על הקשר בין פרפקציוניזם , ערך עצמי, מצוקה רגשית ומה שביניהם ולאחר טיפול ארוך ומתמשך ו "פגישה עם כישלון" של האב ודרכו נעם, הצלחנו ב"ה להוביל את האם ובנה לקבל תמונה שאינה מושלמת כמו שמופיעה בחלוננו לא פעם בחיים.

המשחק - " טעות אפשרית" 

נדרש מן המשתתפים לצייר דמות כאשר עיניו מכוסות. לרוב האנשים הסובלים מחדד עז מכישלון יורתעו ממצב כזה שכן יש בו מעין חוסר שליטה.

משחק כזה באווירה נחמדה יש בו בכדי להגיע לשיח בדבר "טעות אפשרית" בית מצוחצח כמו מוזיאון, מותיר בפנינו צמצום ולא מרחב מאפשר ובטוח, כך גם בחיים אנשים "מושלמים" דורשים מבלי משים מסביבתם להיות מושלמים ומפחיתים את מרחב הטעות ועל כך יש "לעבוד" באמצעות מודל האימון אישי בו כל אחד מסביר על הצלחה וכישלון באופן כזה שיותר מכל: לא חוששים להתמודד מול כישלון ולהציף אותו

ר' ילדה בת 10 הגיעה אליי בקיץ האחרון כאשר אמה בטוחה הייתה כי יש לה OCD.

בתה מרבה לשטוף את חדרה, לא נותנת לאיש להיכנס אליו ובטח לא לשבת על מיטתה.

מסופקת הייתה האם אם בכלל יש מזור למכתה.

לאחר אבחון ראשוני ועוד מספר טיפולים עלה כי הילדה יפת התואר סובלת מהערכה עצמית נמוכה עד כי נשאלה במה היא טובה? מוצלחת? נתקשתה לענות ואמרה לאחר חשיבה "כלום".

ערך עצמי מוגדר כתמונת האדם על עצמו (( hamlyn 1983) או התפיסה הטוטאלית של האדם את עצמו (baumeister 1999) ) והיכולות של האדם לחיות בשלום עם עצמו ומה שהוא. 

זהו אחד ממפתחות האושר הגדול ביותר של האדם.

ערך עצמי גבוה אך עם זאת לא מופרז , הוכח כמקדם חוסן, משפיע על תחושת אושר , שביעות רצונו מקשרים חברתיים וזוגיות ועל יכולתו להצליח מבחינה אקדמית ותעסוקתיתjudo and bono 2001) .)

פיתוח ערך עצמי הוא ללא ספק אחת המתנות הגדולות ביותר שהורים יכולים להעניק לילדיהם!!!

בטיפולים עקביים עם ר ובשיתוף הוריה נעלמו התופעות כמעט כלא היו, תוך חיזוק הערך העצמי ומתן כלים להורים לפיתוח ושימור הערך העצמי של הילדה.

מעבר לכל טיפול בבעיה ספציפית כזו או אחרת יש מקום להציע בטיפול תרגולים תורמי אוירה להפחתת קונפליקטים ויצירת מרקם משפחתי נעים וחיובי.

שעות מסוימות ביממה גובות מאיתנו לא פעם מחיר כבד של אווירה מתוחה ופגיעה בהלך הרוח המשפחתי באופן כזה שיש מתח ולחץ בשעות חזרה מהעבודה, יציאה מוקדמת בבוקר וכיוצא בזה... " חיבוק בדלת" " שליחת מסרונים חיוביים" הם כלים רבי עוצמה למנוע תגובות שרשרת של מתחים שמכניסים את הילדים לצערנו " לכאוס" מיותר ובלתי רצוי.

ערן ודניאלה הם הורים לעמית בן ה-8. כל פעם שמשהו לא מסתדר או מתיישב עם דעתו של עמית הם מתמודדים עם התקפי זעם, חפצים מושלכים ואלימות כלפי מי שמסביבו לעיתים קרובות.

ברוב המקרים אני נוטה לעבוד עם ההורים ורק כאשר לא הושג פתרון הילד יוזמן להתערבות ישירה מולו.

חשוב לציין כי בתהליך מסוג זה חשוב מאד השיח וההסבר הפסיכו- חינוכי מההיבט האקדמי של המושג כעס והשלכותיו בפן המחקרי כמובן בצורה מופשטת .

ילדים תוקפניים מעריכים את התוקפנות כתשובה הולמת למצבים חברתיים.

בתהליך הטיפול ישנה מטרה לפתח יכולת זיהוי וביטוי רגשות באופן לא פוגעני.

תמר בת ה11 הגיעה אליי בעקבות התפרצויות זעם.

אבחון ראשוני העלה כי מדובר בילדה עם נתינה עזה על פניו, מוקפת בחברות ורצון עז לרצות את הסביבה.

לא מעט אנשים בוחרים לברוח אל נתינה מופרזת לא מתוך בחירה אלא מתוך חשש לאבד "מקום חברתי" " פתרון וכבוד" או לחוש תחושת אשמה.

מדובר בטיפוס מרצה שנמצא לא מעט פעמים תחת לחץ או חרדה והוא עושה לאחרים "על חשבונו" בבית, במקום הטבעי , בו לא תמיד אנו נדרשים להוכיח את עצמנו מתגלים התקפי זעם ותסכול כתוצאה מרגשות כעס מצטברים מחוסר מימוש עצמי.

גם תמר הביאה עצמה להתקפים כאלה מתוך מקום של רצון תמידי לרצות את הסביבה ולשמור על מקום חברתי.

מיפוי נכון של הבעיה , מציאת פתרון ומקום ל"אני" של המטופלת הפחיתו את הבעיה לממדים מוקטנים.

ילד בן 13 הגדל בין אב אסרטיבי מאד לאם מרצה וכנועה עד מאד הגיע אליי עם הוריו בעקבות קשיי התמודדות בבית הספר ובבית כשלטענתם ההחמרה וההחרפה היא כבמדרון חלקלק.

לאחר מספר טיפולים הובלנו את המציאות לשיח פסיכו- חינוכי עם ההורים להבנת המציאות משני צדי המתרס ובניית חזון משותף, לפחות בכל הנוגע בהתנהלות מול הילד.

מחד- ביטוי גבולות מצד חד וברור ומאידך יכולת הבנה, הקשבה והתחשבות בצרכיו.

תהליך האיזון הזה נוגד את "האוטומט" ההישרדותי של האדם המביא אותו להילחם או לברוח.

רק מרקם ממזג של תכונות האב הדומיננטיות , תכונות האם והדרכת הורים הביאו את הילד לאיזונים הבריאים והנכונים לו הובילו אותו אט-אט להתנהלות תקינה בכל הרבדים.

תעודות ותארים הם מסמכים מתבקשים בכל שבוע להתמקצעות בכל אחד מתחומי החיים. 

ישנו רק תחום אחד בו אנו הופכים למחזיקי התחום החשוב ביותר ללא פרופסורה או התראה מוקדמת ה ו ר ו ת!!!! 

זהו תפקיד מורכב מאד רגשית הדורש מיומנות אישית ובין אישית והינו רווי קונפליקטים מעצם העובדה כי במשוואה הזו בדרך כלל מצויים שני משתנים שונים ובעלי רצונות וצרכים מגוונים.

הטיפול באמצעות ההדרכה ההורית יש בו בכדי לגעת בפרט , בילד המטופל תוך ראייה מרחבית ונגיעה במרחב המשפחתי העדין.

דילמות רבות נרקמות סביב תפקיד ההורות , צרכיי מול צורכי הילד.

עד כמה ניתן לדרוש מילד? מה ניתן לעשות כדי להופכו לעצמאי מחד, ומאידך תלוי באילן גדול?

כל זה הופך את ההורים ללא כל קשר לבעיית הילד למרכז שמוכרח להבין מה ניתן לעשות טוב ויעיל יותר בתפקודם , מה מניע כל אחד מהם ועוד.

טיפול יעיל יכול להביא את ההורים:

א. הבנת הבעיה, אבחון \ ציוד בכלים.

ב. גורמים משמרים את הבעיה מצד ההורים.

ג. בניית חזון הורי משותף.

אל תסתכל בקדירה אלא במה שיש בה/ תיאוריית הקדיר כמשל לערך עצמי

וירג'ינה סאטיר מדמה את הערך העצמי לקדירה שאין משגיחים עליה. 

התפקיד שלנו זה להסתכל בקדרה. כדי שהערך יהיה גבוה, משמעותי וטוב צריך לערבב, להוסיף מים... רק מישהו מחוץ לקדרה יכול להשפיע על מה שקורה בתוכה. לכן סאטיר אומרת שזה 100% תפקיד ההורים.

ד"ר נעמי אפל, הפכה את המודל הזה לכלי עבודה בו אנו משתמשים במהלך הטיפול, כמה אני אוהב את עצמי בתקופות שונות.

הערך העצמי שלנו משתה מעת לעת.